Law and Justice

השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה

מאת: עו"ד ברק בנדיקט

השפעה בלתי הוגנת

 

השפעה בלתי הוגנת הינה מצב בו אדם בעל השפעה מנצל את מעמדו או את תלותו של אדם אחר בו, ובאמצעות הפעלת לחצים (פיזיים, כלכליים ונפשיים), בתחכום, בניצול יחסי תלות ואמון או בדרך לא הוגנת אחרת, מפיק לעצמו או לאחר, תוך ניצול המצב, מתנה, צוואה או חוזה שמטיבים עימו. במקרים אלו, ניתנת הפעולה לביטול (דנ"א 1516/95‏ מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה‎ (פורסם בנבו, 22.06.1998)).

 

סעיף 30 לחוק הירושה קובע כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה."

 

השפעה בלתי הוגנת על פי חוק הירושה – נטל ההוכחה

הנטל להוכיח כי נפל פגם בצוואה או בעריכתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, מוטל על מי שטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. כאשר נסיבות המקרה מלמדות על קיומה של תלות יסודית של המצווה בזוכה מכוח הצוואה, והוראת הצוואה השנויה במחלוקת היא משמעותית לטובת הזוכה, עובר נטל ההוכחה אל המבקש את קיום הצוואה (לרוב הוא הזוכה).

בפסיקה הוכרו ארבעה מבחנים עיקריים לבחינת קיומה של תלות של המצווה בזוכה מכוח הצוואה, והם: מבחן התלות והעצמאות; מבחן התלות והסיוע; מבחן הקשר עם בני אדם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה.

מבחן התלות והעצמאות

מבחן התלות והעצמאות הוא המבחן הבסיסי, במסגרתו בוחן בית המשפט את מידת עצמאותו של המצווה בתקופה הרלוונטית של עשיית הצוואה, ובמיוחד במועד עריכתה, זאת הן מן הבחינה הפיזית והן מן הבחינה השכלית והמנטלית.

ככל שהמצווה היה עצמאי יותר מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול קיום תלות של המצווה בזוכה, ולהפך. ככל שהמצווה היה עצמאי פחות מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה להכיר בקיומה של תלות מצד המצווה בזוכה. יצויין, כי במקרים מסוימים אפשר שעצמאותו השכלית-מנטלית של המצווה תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי תלותו הפיזית, אם הייתה כזו, לא גרעה מעצמאותו.

מבחן התלות והסיוע

מבחן זה מתמקד בקשר שהתקיים בין המצווה לבין הזוכה ובשאלה אם קשר זה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו.

מקום שבו מתברר כי המצווה לא היה עצמאי, ובשל כך נזקק המצווה לסיוע מצד הזוכה, קם הצורך לבחון אם הקשר שהתקיים התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו.

אם הזוכה היה היחיד שסייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, תגבר הנטייה להכיר בכך שהמצווה היה תלוי בזוכה. ישנה חשיבות לשאלה אם הזוכה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים. סביר להניח שכאשר מטלות הסיוע מתחלקות בין מספר אנשים, פוחתת מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם ובמקרים כאלו פוחת החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת. לא כך המצב כאשר הזוכה היה האדם היחיד שסייע למצווה. סיוע מצד אדם יחיד עשוי להעמיד את המצווה בפני מצב של תלות מוחלטת באותו אדם, וקיום מצב דברים כזה עשוי להוות שיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת.

מבחן הקשר עם בני אדם אחרים

מבחן זה בוחן את היקף ומידת הקשרים הבין-אישיים שקיים המצווה עם אחרים מלבד הזוכה.

ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים, תתחזק הנטייה לראות במצווה כמי שהיה תלוי בזוכה. בנסיבות בהן מנותק המצווה מהסביבה, תפיסת המציאות אצלו משתנה באופן שעלול להגביר את תלותו בזוכה. לעניין זה אין זה משנה מה גרם לבדידותו של המצווה, אך כמובן שאם יוכח כי הזוכה הוא זה שגרם לניתוקו מן החברה, יהווה הדבר ראיה נוספת במכלול ראיות התיק.

מבחן נסיבות עריכת הצוואה

סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה (פרט לצוואה בעל-פה) המטיבה עם מי שערך אותה או שהיה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המטיבה עם בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה.

 

כל אחד מארבעת המבחנים הנ"ל עשוי לסייע בבחינת קיומה של תלות. מובן שניתן לעשות שימוש במבחנים נוספים ובסופו של דבר ההכרעה תהיה על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

סקירה זו נועדה לספק מידע כללי בלבד, היא אינה מהווה ניתוח מלא של הסוגיות הנידונות והיא אינה מהווה ייעוץ או חוות דעת משפטית.

קטגוריה: דיני ירושה

סקירות ופרסומים נוספים