Two similar Perfume Bottles as an example of stealing an eye and forging a product

מסחר לא הוגן – גניבת עין

מאת: עו"ד ברק בנדיקט

גניבת עין

​עוולת גניבת עין נועדה להגן על התובע מפני פגיעה בזכותו הקניינית במוניטין שרכש כתוצאה ממצג שווא של אחר. לאינטרס הציבורי לזהות נכונה את המוצר אותו הוא רוכש, אין משקל בעוולה זו, אלא בדינים אחרים כגון דיני הגנת הצרכן ודיני סימני המסחר.

​עוולת גניבת עין חלה על עוסקים בלבד – הנתבע בעוולה זו נדרש להיות עוסק שביצע את העוולה במהלך עיסוקו או בהקשר לעיסוקו, כלפי עוסק אחר (התובע) אשר נפגע או ניזוק מביצוע עוולה זו במהלך עסקו או בהקשר לעסקו.

חוק עוולות מסחריות אוסר על עוסק לגרום לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר. יש לציין כי שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין.

​עוולת גניבת עין מותנית בהוכחת שני יסודות מצטברים: האחד, הוא המוניטין שרכש היצרן; השני, הוא החשש הסביר להטעיה של הציבור, כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע.

 

לעניין קיומו של מוניטין

נקבע כי המושג מוניטין מתייחס לתדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר בזכותה קיים שוק של לקוחות אשר מעוניינים ברכישתו. על מנת להוכיח קיומו של מוניטין, נדרש התובע להראות כי המוצר (או השם, הסימן, התיאור וכיוצ"ב) זכה להכרה בציבור, שמזהה אותו יחד עימו.

 

​יסוד ההטעיה

המבחן שנקבע בפסיקה להוכחתה של הטעיה הוא מבחן אובייקטיבי – קיומו של חשש סביר שהמצג של הנתבע יגרום לצרכן להתבלבל ולרכוש מוצר של הנתבע, בעוד שהוא סבור שהוא רוכש מוצר של התובע. לצורך הוכחת יסוד זה, לא נדרשת כוונת הטעיה ולא נדרש להראות קיומה של הטעיה בפועל, אלא יש להצביע על חשש סביר להטעיה. ההטעיה קיימת לא רק כאשר המוצר או השירות נחשבים בטעות למוצר או השירות של התובע, אלא גם כאשר הם נחשבים בטעות לקשורים אליו.

​קביעת קיומו של חשש סביר להטעיה נעשית באמצעות "המבחן המשולש" (המשמש גם בדיני סימני המסחר) שיסודותיו הם: (א) החזות והצליל; (ב) סוג הסחורה וחוג הלקוחות; (ג) שאר נסיבות העניין.

למבחן זה צירפה הפסיקה את מבחן השכל הישר, אשר על פיו כאשר הדמיון שבין המוצרים מגלם מסר רעיוני כלשהו, יש להשוות את מידת הדמיון בין הרעיונות המועברים על ידי שני המוצרים. במקרים שבהם המסר הרעיוני זהה, או דומה מהותית לזה העולה מסימנו של התובע, עשוי בית המשפט לראות בכך הפרה אף אם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל.

אף שהמבחן המשולש זהה בשמו בעילה של הפרת סימן מסחר ובעילה של גניבת עין, הרי שהוא שונה במהותו, כאשר בהפרת סימן מסחר הבחינה תחומה לדמיון בין הסימנים גופם בלבד, בעוד שבגניבת עין נבדק המוצר בכללותו והאם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר. על אף האמור, ההלכות הנוגעות למבחני ההטעיה בדיני סימני המסחר יפות גם לתחום של גניבת עין. יש לציין, כי לעתים הזיקה בין מבחן המראה והצליל לבין מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות עשויה דווקא להביא להקשחתו של מבחן המראה והצליל. כך, ככל שמדובר במוצר יקר ואיכותי יותר ובחוג לקוחות מתוחכם יותר, תגבר הנטייה לייחס לצרכן ערנות ויכולת הבחנה דקה בבואו לרכוש את המוצר המדובר. מבחן החזות והצליל הינו המבחן המרכזי במסגרת "המבחן המשולש", ומטרתו היא לעמוד על הדמיון והשוני שבין שני המוצרים, בקווים גסים, שכן החשש מדמיון מטעה מכוון דווקא לעין הבלתי מיומנת שהתרשמה מהמוצר ברושם ראשוני, ולא לעינו של מי שמכיר היטב את שני המוצרים אשר אינו צפוי לטעות ביניהם.

סקירה זו נועדה לספק מידע כללי בלבד, היא אינה מהווה ניתוח מלא של הסוגיות הנידונות והיא אינה מהווה ייעוץ או חוות דעת משפטית.

קטגוריה: עוולות מסחריות

סקירות ופרסומים נוספים