An judge taking notes

מה בין מתנה לבין מתנה מחמת מיתה

מאת: עו"ד ברק בנדיקט

מתנה מחמת מיתה

סעיף 8(ב) לחוק הירושה קובע כי מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה תקפה אלא אם נעשתה בצוואה. סעיף זה קובע כי על אף רצון המוריש, מתנה שניתנת למקבל רק לאחר מות המוריש, הינה חסרת תוקף משפטי, אלא אם הוענקה באמצעות צוואה.

 

כזכור, בפני אדם הרוצה לצוות את רכושו לאחר מותו עומדות מספר אפשרויות פשוטות לעשות כן באמצעות צוואה. לכן, ועל מנת למנוע חוסר וודאות והתדיינויות מיותרות, קובע החוק כי לא ניתן להקנות מתנה שתינתן למקבל רק לאחר מות המוריש, וזאת ניתן לעשות רק באמצעות צוואה.

 

מתנה שניתנת לאחר מות המוריש (שלא על דרך צוואה)

אחת הדרכים להקנות מתנה לאחר מות המוריש שלא על דרך צוואה, היא על דרך התחייבות לתת מתנה לפי סעיף 5 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 ("חוק המתנה").

סעיף זה קובע כי נותן המתנה רשאי לחזור בו מן המתנה כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות לקבל מתנה (אלא אם הנותן וויתר על זכותו זו בכתב). יחד עם האמור, אם מקבל המתנה התנהג באופן מחפיר כלפי נותן המתנה או כלפי בן משפחתו או אם חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של נותן המתנה, רשאי נותן המתנה לחזור בו ממתן המתנה, זאת כל עוד לא נמסרה המתנה.

 

מה קורה כאשר המתחייב לתת מתנה נפטר?

התחייבות לתת מתנה כוללת גם מתנה אשר עשויה לעבור למקבל לאחר מותו של נותן המתנה (המוריש), זאת כאשר ההתחייבות לתת מתנה ניתנה בחיי הנותן ולא הותנתה בכך שתוקנה למקבל במות הנותן.

 

כאשר המתחייב לתת מתנה נפטר, יורשיו אינם יכולים להסתמך על זכות החזרה מאותה מתנה והם חייבים להשלים עם המתנה ולתתה, שכן זכות החזרה היא זכות אישית וככזו היא אינה עוברת בירושה.

בשונה מצוואה – ממנה רשאי המצווה לחזור בכל עת – כאשר אדם מתחייב לתת מתנה, מוגבלת זכות החזרה שלו ממנה ובעוד שבצוואה זכאי המצווה לחזור בו בכל עת מבלי לתת סיבה או נימוק, הרי שבמתנה רשאי הנותן לחזור בו רק במקרים מסוימים.

מתי תחשב המתנה כלגיטימית ומתי תחשב כמתנה מחמת מיתה, שדינה בטלות?

 

ההכרעה האם לפנינו מתנה לגיטימית או מתנה מחמת מיתה תעשה על פי שיקולים מהותיים, במסגרתם יהיה לבחון מה הייתה כוונת הנותן במועד הענקת המתנה – האם לתתה לאלתר או שהובטח לתתה בעתיד בחיי המוריש או האם הכוונה הייתה להעבירה רק במות המוריש.

 

לדוגמא, אם המתנה שניתנה הייתה כפופה להתקיימותו של תנאי (נניח אישור של העירייה), ואותו התנאי (אישור העירייה) התקיים רק לאחר מות המוריש, לא יהיה בכך, על פניו, כדי לסווג את ההתחייבות כ"מתנה מחמת מיתה", האסורה לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה, זאת על אף שהמתנה ניתנה לאחר מות המוריש.

סעיף 8(ב) מדבר על מתנות שמוקנות למקבל רק לאחר מותו של המוריש, ואילו אפשר שבמתנה שהיא על תנאי, התנאי יתקיים במועד עתידי כלשהו שיכול להיות לפני מות המוריש או אחרי מות המוריש. במקרים בהם אין בהתקיימות התנאי קשר הדוק דווקא ללכתו של המוריש, דומה כי לא נכנס לגדרו של סעיף 8(ב).

לסיכום, אפשר שמתנה שניתנה לאחר מות המוריש שלא על דרך צוואה תהיה לגיטימית ואפשר שלא, וזאת תלוי בנסיבות המקרה. הכלל הוא כי מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה תקפה אלא אם נעשתה בצוואה, אך כאמור ייתכנו מצבים חריגים. לכן, יש לבחון בכל מקרה ומקרה את נסיבותיו הייחודיות, את הרקע למתן המתנה, את סיבת הקניית המתנה ומועד נתינתה וזאת כאמור תוך בחינת הנסיבות לגופן.

סקירה זו נועדה לספק מידע כללי בלבד, היא אינה מהווה ניתוח מלא של הסוגיות הנידונות והיא אינה מהווה ייעוץ או חוות דעת משפטית.

קטגוריה: דיני ירושה

סקירות ופרסומים נוספים