A business meeting. During the meeting documents and graphs are presented as an example of a dispute between shareholders in the company

סכסוך ומשבר אמון בין בעלי מניות בחברה פרטית

מאת: עו"ד ברק בנדיקט

משבר אמון בין שותפים ובעלי מניות בחברה

לעיתים בין בעלי מניות בחברה מתגלע משבר אמון או סכסוך הנוגע לדרך פעולתה של החברה, באופן שמביא למצב של קיפוח בעל מניות או למצב בו כתוצאה מהמשבר החברה אינה מסוגלת עוד לתפקד כראוי. לצד דרך ההידברות (למשל, פירוק מרצון), מכיר הדין בשתי דרכים עיקריות שבאמצעותן ניתן ליישב את הסכסוך באופן כפוי.

הדרך הראשונה, מוסדרת בסעיף 191 לחוק החברות. סעיף זה נועד למתן סעד במקרים בהם בעל השליטה בחברה מנצל את מעמדו והשפעתו בחברה לרעה, במקרים בהם קיים חשש לחלוקת בלתי הוגנת של נכסי החברה בין בעלי מניותיה או במקרים בהם קיים משבר אמון בין בעלי מניות בחברה, באופן שמקשה על תפקודה הרגיל. הסעדים שבית המשפט רשאי לתת הם רבים ומגוונים – החל ממתן הוראה לעניין מסוים ועד סיום השותפות בין בעלי המניות – ותלויה בנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה. יש לציין, כי גם בחברה שהיא מעין שותפות (כלומר, בחברה פרטית שבעלי המניות העיקריים בה מעטים) המוחזקת בשיעורים שווים על ידי שני בעלי מניות (50% כל אחד), אפשר שאחד השותפים יגיש תביעה לפי עילת הקיפוח[1].

הטענה בדבר קיפוח בעל מניות מתאימה לרוב (אך לא רק) למקרים בהם נפגעה הציפייה הלגיטימית של בעל המניות בנוגע לחברה. ואם מדובר בחברה מעין-שותפות – אז גם במקרים בהם נפגעה הציפייה הלגיטימית של בעל המניות לניהול משותף של החברה. כך, טענת הקיפוח מתאימה, בין היתר, למקרים של: מניעת חלוקת דיבידנד, דילול מניות, התנגדות למכירה של נכס של החברה, התקשרויות של בעל השליטה עם צדדים שלישיים אשר גורמת לתוצאה לא שוויונית וכיוצא באלה טענות הנוגעות לשימוש לרעה של בעל השליטה או של מניות דומיננטי בכוחו בדרך שפוגעת בבעל המניות האחר ובחלקו היחסי ברכוש ובהון החברה. קבלת סעד מכוח סעיף 191 לחוק אפשרי גם במקרים של אובדן אמון בין שותפים בחברה.

 

סיום השותפות בשל אובדן אמון בין שותפים בחברה שהיא מעין שותפות

על חברות שהן מעין-שותפויות חלים עקרונות מסוימים מדיני השותפויות, בפרט בסוגיות הקשורות לחובות אמון ולפירוק. במסגרת דיני השותפויות, פירוקה של שותפות יכול לנבוע, בין השאר, מדרישתו של אחד השותפים לפרק את השותפות (סעיף 41(א)(3) לפקודת השותפויות) או מכוח קביעת בית המשפט כי יש לפרק את השותפות מטעמי צדק ויושר (סעיף 45(6) לפקודת השותפויות). הפסיקה החילה עיקרון זה גם על חברות שהן מעין-שותפות. נקבע, כי המאפיין העיקרי של שותפות הוא האמון ההדדי בין השותפים ורצונם לקחת חלק פעיל בניהול העסק המשותף. כך גם בחברה שהיא מעין שותפות. כפי שבשותפות לא כופים על מי מהשותפים את המשך היחסים לאחר שאבד האמון ביניהם, כך גם כאשר מדובר בחברה שהיא מעין-שותפות.

a man signs a contract as a sign of consent to the dissolution of the company and the dissolution of the partnership

הפרדת כוחות – פירוק השותפות

סכסוך מתמשך ומשבר אמון בין בעלי מניות בחברה פרטית עשוי להצדיק סעד של הפרדת כוחות, שמשמעותו היא רכישת מניות האחד בידי האחר. רכישת המניות יכולה להיעשות באופן כפוי או על דרך ההתמחרות.

​רכישה כפויה – במסגרת זאת מחויב אחד הצדדים על ידי בית המשפט לרכוש את מניותיו של הצד השני. הערכת השווי שעל בסיסה תבוצע הרכישה הכפויה תעשה בידיו של מעריך שווי שימונה מטעם בית המשפט. סעד הרכישה הכפויה מוזכר באופן מפורש בסעיף 191(א) לחוק החברות. יצוין כי במקרים שבהם מיושם סעד זה כתרופה להסרת קיפוח, בדרך כלל יהיה זה הצד המקפח שיחויב לקנות את מניותיו של הצד המקופח, אך ייתכנו מקרים הפוכים, שבהם יהיה מקום לחייב את הצד המקופח לרכוש את מניותיו של הצד המקפח.

התמחרות – הצד שמבקש את הפרדת הכוחות נוקב בהצעת מחיר עבור החברה כולה, ולאחר מכן הצד השני יכול לבחור האם למכור את מניותיו לפי המחיר שהוצע או לחלופין לרכוש את מניות המציע לפי מחיר זה (שיטה זו מוכרת גם בשם BMBYׂ – Buy Me Buy You). שיטה אחרת מוכרת היא "שיטת המעטפות", במסגרתה מגיש כל אחד משני הצדדים, בו זמנית, מעטפה שבתוכה נקוב המחיר שהוא מוכן לשלם עבור החברה כולה שעל פיו ייגזר הסכום שהוא מוכן לרכוש את מניות הצד השני. הצד שהצעתו היא הגבוהה יותר יהיה חייב לממש את הצעתו ולרכוש את מניות הצד השני על פי השווי שהוצע. כוחה של שיטה זו בפשטותה והיא אינה מעניקה יתרון מוקדם לניצע, זאת בניגוד לשיטת BMBY. מובן כי ייתכנו שיטות התמחרות נוספות.

 

פירוק חברה סולבנטית בידי בית המשפט

​הדרך השנייה שבאמצעותה ניתן להביא את יחסי השותפות בין בעלי המניות בחברה אל סיומה, היא באמצעות פירוק החברה (לפי החלק השמיני א' לחוק החברות) (לסקירה בעניין פירוק מרצון – שבהחלט יכול להוות מנגנון לפתרון הסכסוך ולהפרדת כוחות – ראו כאן. כמובן שהדין שונה במצב בו מדובר בחברה שהיא חדלת פירעון).

​בית המשפט המוסמך לפרק חברה הוא בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו רשומה החברה או שבאזור שיפוטו נמצא מקום עסקיה העיקרי של החברה או נכסיה. החברה, בעל מניה או היועץ המשפטי לממשלה רשאים להגיש בקשה לבית המשפט בקשה למתן צו פירוק לחברה. פירוק חברה סולבנטית בידי בית משפט יכול שיהיה בשל אחת מהעילות האלה:

​(1) החברה קיבלה החלטה מיוחדת על פירוקה בידי בית המשפט;

(2) החברה לא התחילה בעסקיה בתוך שנה לאחר רישומה, או הפסיקה את עסקיה למשך שנה;

(3) בית המשפט מצא כי מן הצדק והיושר לפרק את החברה.

​על הבקשה לצו פירוק לכלול, בין היתר, פרטים הנוגעים לנכסי החברה, חובותיה והליכים משפטיים תלויים ועומדים שהחברה צד להם.

עם מתן צו הפירוק ממנה בית המשפט נאמן ליישום הליכי הפירוק ומוקפאים ההליכים המשפטיים שננקטים נגד החברה. נכסים שנותרו לאחר תשלום הוצאות הליכי הפירוק וחובות החברה לנושים יחולקו בין בעלי המניות בחברה בהתאם לזכויותיהם בחברה. על פי רוב, בית המשפט לא יורה על פירוק חברה בעילת "צדק ויושר", אלא במצבים בהם הוכח כי סעדים אחרים נכשלו או שלא יהיה בהם כדי לסייע.

[1] ע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (פורסם בנבו, 01.09.2015); אירית חביב סגל דיני חברות כרך א 610–674 (2007)).

 

סקירה זו נועדה לספק מידע כללי בלבד, היא אינה מהווה ניתוח מלא של הסוגיות הנידונות והיא אינה מהווה ייעוץ או חוות דעת משפטית.

קטגוריה: דיני חברות

סקירות ופרסומים נוספים