Legal Consultant and signing on agreements as a concept of pledge agreement.

עיכבון

מאת: עו"ד ברק בנדיקט

זכות עיכבון

סעד העיכבון (בדומה לקיזוז), הינו סעד מסוג "העזרה העצמית" המקנה למעכב מעמד של נושה מובטח (ר' סעיף 253 לחוק חדלות פירעון ושיום כלכלי, תשע"ח-2018). לזכות עיכבון שני פנים: הראשון, הפן המיידי – הנושה רשאי לעכב נכס שאינו שלו בגין אי תשלום חוב המגיע לו, זאת מבלי שיישא באחריות נזיקית בעוולת עיכוב נכס שלא כדין. השני, הפן הבטוחתי – ­בעל עיכבון הינו נושה מובטח בהליכי חדלות פירעון. זכות העיכבון חלה הן על מיטלטלין והן על מקרקעין – סעיפים 11(א) ו- 11(ה) לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971).

על זכות העיכבון חלות שתי מערכות דינים, האחת הינה ההסדר הכללי שבהוראות סעיף 11 לחוק המיטלטלין ואילו השנייה, מצויה בחקיקה האזרחית[1] וכן בדברי חקיקה הנוגעים לרשויות הציבור[2] .

ראוי לציין, כי הפן הבטוחתי אינו קיים, בהכרח, במקרה של עיכבון לטובת רשויות הציבור, ראו ע"א 790/85‏ רשות שדות התעופה‎ ‎נ' ד"ר י' גרוס, כונס נכסים (פורסם בנבו, 19.07.1990), שם נקבע כי: "אין זהות בין העיכבון לטובת רשויות המס ובין העיכבון מכוח הדין, שהוקנה לנושים פרטיים. התנאים להיווצרותם של העיכבונות משני הסוגים אינם דומים, ומכאן שאף התוצאות הנובעות מקיום העיכבון אינן זהות בהכרח ... שיקולי מדיניות מחייבים בחירה בפרשנות של הקניית מעמד נחות לעיכבון המס מבטוחה, וזאת בעיקר לאור עמדתנו (שתפורט בהמשך), שעיכבון רגיל גובר על משכון מוקדם לו."

כאשר אדם נותן שירות או מוכר נכס, ומקבל השירות או רוכש הנכס אינו משלם את התמורה, זכאי אותו אדם לסרב למסור את הנכס המצוי בשליטתו. אובדן ההחזקה בנכס יוביל, בדרך כלל, לסיום זכות העיכבון (אם הנכס יוצא משליטת הנושה שלא ברצונו אז לא יפקע העיכבון).

אם שווי המיטלטלין המעוכבים עלה על שווי החיוב במידה בלתי סבירה, זכאי החייב לשחרור מקצת המיטלטלין אם הם ניתנים להפרדה לחלקים. כמו כן, זכאי החייב לשחרר את המיטלטלין מן העיכבון במתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החיוב.

זכות העיכבון היא זכות קניינית, העשויה להקנות לבעל העיכבון זכות עדיפה בעת פירעון חובו אפילו אם הנכס המעוכב היה משועבד קודם למועד העיכבון. לעניין זה הכלל הוא: "בתחרות הזכויות בין בעל עיכבון (מכוח דין) לבין נושה המחזיק במשכון קודם בזמן, יש להכריע ע"פ שיקולי מדיניות. מקובל לומר, כי שיקול אחד הינו שיפור וקידום יחסי המסחר התקינים, ושיקול שני עניינו בשאלה האם הושבח הנכס ע"י בעל העיכבון." (ע"א 8923/08 בנק דיסקונט לישראל נ' מתמור בע"מ (פורסם בנבו, 13.02.2011)).​

במרבית המקרים חלק גדול מנכסי החברה משועבדים בשעבודים קבועים וצפים. ללא זכות העיכבון, היה הנכס נתפס ברשת הביטחונות של הנושים ה"גדולים" והמתוחכמים ולא היה נזקף לזכות הנושים הפחות מקצועיים. אם כן, זכות העיכבון מגדילה את אפשרותם של הנושים החלשים להגן על עצמם ולקבל חלק גדול יותר ביחס לחובם וזאת, על חשבון הנושים הגדולים והמובטחים. לכאורה, זכות העיכבון פוגעת בשוויון שבין הנושים שיכלו לתפוס את הנכס לבין אלה שלא יכלו לעשות כך. אך בראיה הכללית, דווקא זכות זו מקטינה את חוסר השוויון שבין קבוצות הנושים השונות[3].

[1] סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; סעיף 12 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965; סעיף 9 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967; סעיף 31 לחוק המכר, תשכ"ח-1968; סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970; סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974; סעיף 8(ג) לחוק הנאמנות, תשל"ט- 1979.

[2] סעיף 145 לפקודת המכס (נוסח חדש); סעיף 13 (ג) לחוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב - 1952; סעיף 28 לחוק רשות הנמלים והרכבות, תשכ"א-1961 ;סעיף 114 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975; סעיף 33 לחוק רשות שדות התעופה, תשל"ז- 1977.

[3] ראו דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון, בעמ' 728.

 

סקירה זו נועדה לספק מידע כללי בלבד, היא אינה מהווה ניתוח מלא של הסוגיות הנידונות והיא אינה מהווה ייעוץ או חוות דעת משפטית.

קטגוריה: עיכבון

סקירות ופרסומים נוספים