Man in white shirt stopping domino effect on wooden table. Business success concept.

צו לפתיחת הליכים – הפעלה ושיקום החברה

מאת: עו"ד ברק בנדיקט

צו לפתיחת הליכים – הפעלת ושיקום החברה

הליכי חדלות פירעון (הן פירוק והן שיקום) – המוסדרים בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 – נפתחים בהגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים. הרשאים להגיש בקשה כאמור בעניינה של חברה, הם: החברה, נושה של החברה והיועץ המשפטי לממשלה.

אם בית המשפט מצא כי החברה מצויה בחדלות פירעון ומתקיימים לגביה התנאים הקבועים בחוק למתן הצו, ייתן בית המשפט צו המורה על פתיחת ההליך.

​בצו המורה על פתיחת ההליך, על בית המשפט לקבוע האם פני החברה לשיקום או שמא פניה לפירוק. סקירה זו תעסוק בשיקום החברה.

בקשת חברה להפעלתה במסגרת צו לפתיחת הליכים

​​השיקול המשמעותי אם פני החברה להליך פירוק או אם פניה להליך ההבראה, הינו התשובה לשאלה: מהו ההליך שתוצאתו ישיא את הפירעון המצרפי לכלל הנושים. יש לציין, השיקול האמור הינו שיקול חשוב אך לא יחיד. בית המשפט מביא בשיקוליו, לצד השיקולים הכלכליים, גם ערכים ושיקולים חברתיים, לדוגמה, דאגה לעובדי החברה, ללקוחותיה ולספקיה התלויים בקיומה, אפשרות ל"קריסת שרשרת" של חברות נוספות כתוצאה מקריסת החברה וכן צמצום הנטל על הקופה הלאומית.

​ראשיתה של ההבראה בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים שמוגשת, במרבית המקרים, על-ידי החברה (זאת בשל העובדה שבידיה מצוי כל המידע הרלוונטי להצעת ההסדר). על הבקשה לפרט אודות החברה ועסקיה, ענפי פעילותה, אפיון לקוחותיה, גורמי הסיכון והסיבות לקריסתה, פירוט האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלתה וכן ההסדר המוצע (בשלב הגשת הבקשה נדרש להציג מתווה ראשוני המפרט את הפעולות הנדרשות לשיקומה הכלכלי של החברה, ובכלל זה את שינויים במבנה החברה, במבנה פעילותה העסקית, בחובותיה, בתחומי פעילותה ובמבנה כוח האדם).

בשלב הראשון, בית המשפט בוחן, בפרק זמן קצר יחסי, את הבקשה למתן הצו. על הבקשה לכלול כאמור מתווה ראשוני לשיקומה הכלכלי של החברה, תוך פירוט האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת החברה. אם החברה עוברת את הרף הראשוני, בית המשפט רשאי ליתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלה זמנית של החברה ואשר מעניק מחסה משפטי לחברה ומונע מנושי החברה לנקוט הליכי גבייה אינדיווידואלים נגדה (נקרא גם הקפאת הליכים).​ כמו כן, בית המשפט רשאי להורות לספקים שונים של החברה להמשיך ולספק את שירותיהם החיוניים לצורך המשך פעילות החברה ולאשר לה אשראי חדש. מאחר שהחברה זקוקה נואשות ל"פסק זמן משפטי" לצורך עצירת קריסתה, וכל עוד הבקשה מוגשת כדין ובצורה מנומקת הכוללת את הצעת ההסדר ואפן מימונו וכן פירוט ביחס למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת החברה במסגרת ההליך (כדי למנוע הפעלה גרעונית שתעמיק את מצבת הנשייה של החברה), אזי אפשר שבית המשפט יורה, לפחות בשלב הראשון, על מתן צו לפתיחת הליכים המורה על המשך הפעלת החברה לשם שיקומה הכלכלי, ואפשר שהקפאת ההליכים מכוח הצו תינתן במקרים מסוימים גם ביחס לצד שלישי (לרוב מדובר בבעלי השליטה).

​במסגרת הצו, ממנה בית המשפט נאמן לחברה ומגדיר את סמכויותיו [במאמר מוסגר יצויין כי זהות הנאמן נקבעת על ידי בית המשפט באמצעות בחירת הנאמן מתוך רשימה של שלושה עד חמישה נאמנים ששמם הוגרל על-ידי הממונה מתוך רשימת נאמנים שגובשה על-ידו].

​בשלב השני, בית המשפט מאבחן את מצב החברה ובוחן את היתכנותה הכלכלית כעסק חי, כולל הסיכונים הטמונים בהפעלתה, הסיכון לחדלות פירעון נוספת וזאת לצד השיקולים החברתיים והמדיניות המשפטית. במובנים רבים שלב זה הוא שלב סינון, שכן אם מצא בית המשפט ששיקום החברה אינו עולה בקנה אחד עם השיקולים של השאת הערך לנושים ושיקולים אחרים הנשקלים דרך עדשות משקפיים חברתיות וערכיות, אזי ייפסקו הליכי השיקום ואפשר שיחלו הליכי הפירוק.

​בכל תקופת ההפעלה, הנאמן פועל לצורך עצירת קריסת החברה וייצובה לצד איתור משקיע פוטנציאלי לרכישת החברה, בניית ההסדר וכינוס אסיפות נושים לצורך אישורו.

 

 

תכנית לשיקום כלכלי של החברה

במקביל להפעלת התחברה, על הנאמן לפעול להכנת תכנית לשיקום הכלכלי של החברה (תכנית זו מהווה ניתוח משפטי וכלכלי מקיף המפרט את דרך שיקום החברה לפרטים) ולאישורה בידי הנושים, בידי חברי התאגיד ככל שאישורם נדרש, ובידי בית המשפט.

 

ככלל, שיקום החברה יכולה להיעשות באחת משתי אפשרויות:

​האחת, שיקום פנימי, במסגרתו הגורמים המעורבים בשיקום החברה הם אותה הגורמים שהיו מעורבים בניהול החברה ערב קריסתה. בשיקום כאמור, הסדר הנושים מפרט את התוכנית העסקית להמשך פעילות החברה, הליכי ייעול, הערכת השווי הכלכלי העתידי של החברה וכן את שיעור הפירעון ומועדו שמוצע לכל קבוצת נושים לדרגותיהם. פירעון חובם של נושי החברה, בשיקום פנימי, נעשה מתוך הכנסותיה העתידיות של החברה, שכן השיקום הפנימי אינו כולל, ברוב המקרים, היבט של מימוש נכסי החברה בהווה.

​השנייה, שיקום חיצוני, במסגרתו מעורבים גורמים אחרים או נוספים על אלו הקשורים לחברה. בשיקום כאמור, מעמיד הנאמן את החברה למכירה והצעות הרכישה מתורגמות להסדרי נושים. השיקום החיצוני הוא מתווה השיקום הנפוץ ביותר המתבצע באמצעות התמחרות, במסגרתה מוזמנים משקיעים פוטנציאליים להגיש הצעתם לרכישת מניות החברה או פעילותה ונכסיה.

 

 

​הבאת התכנית לאישור הנושים

​לאחר שהנאמן הגיש לבית המשפט הצעה לתכנית לשיקום כלכלי של החברה, מכנס הנאמן אסיפות נושים לפי הוראת בית המשפט, אשר מתכנסות בנפרד לפי מעמד הנשייה (אסיפות סוג). בתום ישיבת האסיפה מתקיימת הצבעה על אישור או דחיית התכנית. הגם שהאסיפות מתכנסות בנפרד, הדרישה לאישור הסדר הנושים הינה הסכמתם להצעה של רוב המצביעים באותה האסיפה וכי המצביעים שתמכו בהצעה מחזיקים יחד בשלושה רבעים לפחות מכוח ההצבעה (משיעור החוב) של כלל המצביעים באותה אסיפה. יש לציין כי בית המשפט רשאי, במקרים מסוימים, לאשר הצעה לתכנית לשיקום כלכלי גם אם ההצעה לא אושרה בכל אחת מאסיפות הסוג ברוב הדרוש.

סקירה זו נועדה לספק מידע כללי בלבד, היא אינה מהווה ניתוח מלא של הסוגיות הנידונות והיא אינה מהווה ייעוץ או חוות דעת משפטית.

קטגוריה: דיני חדלות פירעון

סקירות ופרסומים נוספים